קו קו נקודה

וְגַם אִם זֶה מַצְלִיחַ לָךְ,

ואת מִתְמַשֶּׁכֶת לקו אחד קבוע.

לְמָה זה טוב?

הרי מישהו פעם הבעיר את נשמתך,

ההוויה שלך התקיימה וגם לא

מיהרת לשנות. שבוע, חודש, אפילו שנתיים.

וזה קִוְקֵו אותך.

ברווחים הקטנים לא נשמת ולא חשבת,

בגדולים, הצלחת להסדיר דופק,

אספת פיסות קטנות, עשית מהן טלאים, איחית את הפתיל, 

עד שנזכרת מי את מקצה לקצה.

נשמה שלי, ישות עם רצון חופשי אעלק,

אז עובר בך קו רצף קבוע, 

בקצהו אש, בוערת כמו להבת גפרור, 

מתקרבת לאצבע ועוד רגע תיגע.